Shabbath
Daf 73a
משנה: 73a רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַבִּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל כָּל הַמְחוּסַּר צִידָה פָּטוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסַּר צִידָה חַייָב׃
Traduction
R. Juda dit: il est interdit de chasser un oiseau dans une tour, ou un cerf dans la maison; selon les autres sages, il est aussi défendu de le chasser dans le jardin, dans la cour, ou dans le vivier (vivarium). R. Juda dit: tous ces derniers enclos ne se ressemblent pas. Voici donc la règle à cet égard: lorsqu’après y avoir poussé l’animal, il faut encore le chasser pour le prendre, on n’est pas coupable; au cas contraire, on est coupable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל. ארמריאו בלע''ז אם הכניסו למגדל ונעל בפניו זו היא צידתו וצבי משיכניסנו לבית ונעל בפניו חייב אבל לא לחצר ולגינה:
וחכמים אומרים. בצפור מודינא לך שצריך שיכניסנו למגדל אבל בצבי לגינה ולחצר ולביברין נצוד הוא כמו לבית ביברין הן קרפיפות המוקפות גדר ומכניסין בהן החיות ונשמרין שם:
לא כל הביברין שוין. רשב''ג לפרושי מילתייהו דחכמים אתא דלא בכל הביברין אמרו אלא זה הכלל כל המחוסר צידה שאם רוצה לתפשו אינו יכול להגיעו בשחייה אחת וזהו הנקרא מחוסר צידה ואם הכניסו לביבר כזה פטור ושאינו מחוסר צידה שיכול הוא להגיעו בשחייה אחת ולתפסו חייב אם הכניסו לתוכו וכן אם הוא ביבר קטן וכגון שהכתלים שלו קרובים כל כך כדי שיפול הצל של שניהם לאמצע כאחד אם הכניסו לתוכו חייב. וכן הלכה:
הלכה: ה'. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. מַתְנִיתָא דְלֹא כְרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן. הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבָּיִת חַייָב. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְבִיבָרִין פָּטוּר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתִין דְּרַבָּנִין. דְּתַנִּינָן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַגִּינָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִין. וְתַנִּינָן תַּמָּן. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִין וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. הָא לְגִינָּה וּלְחָצֵר לֹא. כָּאן בְּחָצֵר מְקוּרָה. כָּאן בְּחָצֵר שֶׁאֵינוֹ מְקוּרָה. וְהָא תַנִּינָן. גִּינָּה. אִית לָךְ מֵימַר. גִּינָּה מְקוּרָה. אֶלָּא כָאן בִּגְדוֹלָה כָּאן בִּקְטַנָּה. רִבִּי עוּלָּא אָמַר. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אָחָא. מַה נִיתְנֵי. כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה חַייָב וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה פָּטוּר. אָמַר לוֹן. וְלֹא בִמְגַפֵּל לְתוֹכָהּ אֲנָן קַייָמִין. אֶלָּא כָּל הַמְחוּסָּר צִידָה אָסוּר וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אֲחוֹי דְרִבִּי בְרֶכְיָה. כָּל שֶׁהוּא מְחוּסָּר נַשְׁבִּים מְחוּסָּר צִידָה וְשֶׁאֵינוֹ מְחוּסָּר נַשְׁבִּים אֵינוֹ מְחוּסָּר צִידָה.
Traduction
R. Hinena dit au juste de la Mishna Betsa (Betsa 3, 1), traitant du même sujet, qu’elle n’est pas conforme à l’avis de R. Juda émis ici, puisqu’il dit: ''il est interdit de chasser un oiseau dans une tour, ou un cerf dans la maison''; c’est dire qu’en le chassant vers le jardin, ou dans le vivier, il n’y a pas de délit. Il en résulterait donc que, de le prendre de là, c’est interdit au jour de la fête, tandis que l’on a enseigné là-bas (ibid.): ''On peut prendre un animal sauvage, ou un oiseau du vivier au jour de fête, et les nourrir''? On ne saurait non plus la justifier selon les autres sages, qui semblent aussi se contredire, puisqu’ils déclarent ici comme interdite ''la chasse de l’oiseau dans la tour, ou celle du cerf dans un jardin, dans la cour, ou dans le vivier'' (3 emplacements égaux), tandis qu’au sujet du jour de fête on permet seulement la prise de l’animal sauvage, ou de l’oiseau, dans le vivier, non au jardin, ou à la cour? Ici, il s’agit d’une cour couverte (analogue au vivier), tandis qu’ailleurs il s’agit d’une place découverte. Mais ne place-t-on pas au même rang le jardin dont on ne peut pas dire qu’il est couvert? On établit, en effet, une autre distinction: c’est interdit dans un grand emplacement, permis dans un petit. R. Oula dit que l’on a demandé devant R. Aha si, à la suite de ladite Mishna (de Betsa), on enseigne comme règle générale, que, lorsqu’après y avoir poussé l’animal, il faut encore le chasser pour le prendre, on est coupable, et qu’au cas contraire on ne l’est pas (à l’inverse de ce qui est dit ici du Shabat)? Certes non, fut-il répondu, puisque nous parlions d’animaux déjà enfermés là; il faut donc dire au sujet des jours de fête qu’au cas où il faut encore le chasser, c’est interdit en principe seulement, et dans l’autre cas c’est permis en principe (tandis que, pour le Shabat, il y a délit au 1er cas, de fait accompli, et simple dispense en l’autre cas). R. Samuel frère de R. Berakhia dit: ce que l’on ne peut pas prendre sans ruse, ou piège, est soumis à la chasse; au cas contraire, c’est comme pris.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' חיננא. מתניתא דלא כר' יהודה. לקמן בריש פרק אין צדין הוא דקאי וגרסי' שם לכולה סוגיא דקתני התם אין צדין דגים מן הביברין ביו''ט ואין נותנין לפניהם מזונות אבל צדין חיה ועוף מן הביברין כו' והאי מתני' דלא כר' יהודה דהכא דהא קאמר צבי לבית הוא דחייב אבל לא לביברין ולגינה ודאכתי מחוסר צידה הוא וא''כ הא דקתני התם צדין חיה מן הביברין בי''ט דלא כר' יהודה:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן אין צדין וכו'. ואסיפא קא סמיך דתנינן צדין חיה ועוף מן הביברין ביו''ט כדלעיל ואוקימנא דלא כר' יהודה וכלומר דהשתא קשה דר' יהודה אדר' יהודה מהא דתנינן בתוספתא ריש פ''ג דביצה דקתני התם ביברין של חיה ושל עופות ושל דגים אין צדין מהן ביו''ט ותני על כרחך דר' יהודה הוא דפליג אמתני' דהתם בחיה ועוף מן הביברין ודייקינן מהתוספתא מדקתני אליבא דר' יהודה ביברין דוקא ש''מ הא מגינה ומחצר צדין מהן בי''ט וקשיא דידיה אדידיה והא דייקינן הכא מדקאמר צבי לבית דוקא הא לגינה ולביברין פטור וא''כ אף מגינה אין צדין חיה בי''ט דמחוסר צידה הוא ואמאי קתני בתוספת' לר' יהודה ביברין דוקא:
מחלפה שיטתין דרבנן וכן נמי קשיא. דרבנן דהכא אדרבנן דמתני' דהתם דהכא תנינן וחכמים אומרים וכו' אלמא חיה לגינה ולחצר נמי לאו מחוסר צידה הוא ותנינן תמן אבל צדין חיה ועוף מן הביברין דמשמע דוקא מן הביברין הוא דמותר אבל אם הן כבר ניצודין לגינה ולחצר לא דאכתי מחוסר צידה מיקרו והא במתני' קאמרי דאף לגינה ולחצר חייב בשבת אלמא דצידה מיקריא וקשיא חיה דהכא אחיה דהתם וכן קשיא עוף אעוף דהכא קאמרי צפור למגדל דוקא הוא דהוי צידה וא''כ מן הביברין ודאי אסור בי''ט והתם קתני דאפי' עוף צדין מן הביברין בי''ט:
כאן בחצר מקורה. מתני' דהכא מיירי בחצר מקורה והלכך הוי צידה למיחייב בשבת והתם מיירי בחצר שאינה מקורה וא''כ חיה אחיה ל''ק ולא אסיק לתרץ עוף אעוף משום דפריך עלה דאפי' חיה אחיה לא מצית לשנויי בהכי:
והא תנינן גינה. במתני' וכי אית לך מימר דגינה מקורה היא בתמיה וכי דרך לעשות קירוי לגינה שגדלין בה הזרעים:
אלא כאן בגדולה כאן בקטנה. הא דדייקינן מהתם דדוקא מן הביברין הוא דצדין בי''ט אבל מגינה וחצר לא. היינו בגינה וחצר גדולה דמחוסר צידה הוו והא דקתני הכא לגינה ולחצר הוי צידה בשבת וא''כ מותר לצוד מהן בי''ט דוקא בחצר וגינה קטנה והשתא חיה אחיה ל''ק לרבנן ועוף אעוף לא משני וכן הא דמקשה דר' יהודה אדר' יהודה לא אשני מידי:
בעון קומי ר' אחא מה. כלומר מאי האי דקתני התם לרשב''ג לא כל הביברין שוין זה הכלל כל המחוסר צידה אסור ושאינו מחוסר צידה מותר ואמאי תני בלישנא דאסור ומותר וניתני כל המחוסר צידה חייב שהרי חייב על הצידה בי''ט ואם צד דבר המחוסר צידה חייב מיבעי ליה ושאינו מחוסר צידה פטור:
אמר לון ולא בנעול לתוכה אנן קיימין. כך הוא בביצה שם כלומר וכי לא בנעול החיות לתוכה מיירי שהרי סתם ביברין שמכניסין החיות לתוכן נעולין הן וא''כ אין כאן צידה גמורה בי''ט דליתני חייב ופטור אלא כל המחוסר צידה אסור וכו' שפיר הוא דשייך למתנא דנהי דלאו צידה גמורה למיחייב עלה איסורא מיהא איכא מכיון דאכתי מחוסר צידה ממש הוא ושאינו מחוסר צידה מותר:
כל שהוא מחוסר נשבין שצריך להביא נשבה כעין שעושין לצוד בה דגים ה''ז מחוסר צידה ואסור וכל שאין מחוסר נשבה אלא יכול ליטול אותן ביד מותר:
Shabbath
Daf 73b
משנה: צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו חַייָב. אִם נָעֲלוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. לֹא יָכוֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם חַייָבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר׃
Traduction
Lorsqu’un cerf entre dans une maison et qu’un homme ferme alors la porte devant lui, celui-ci est coupable de l’avoir pris; si la porte a été fermée par 2 hommes, ils sont dispensés de toute peine. Mais si la porte est si lourde qu’un seul ne pourrait pas la fermer, ils sont coupables; selon R. Simon, ils ne le sont pas.
Pnei Moshe non traduit
מתני' צבי שנכנס. מאליו ונעל אחד בפניו חייב דזהו צידתו ואעפ''י שנכנס מעצמו:
פטורין. דהוו להו שנים שעשאוה ואם לא יכול אחד לנעול וכו' אורחי' בשנים ושניהם חייבים ור''ש פוטר ואין הלכה כר''ש:
משנה: יָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַה וְלֹא מִילְאָדוּ וְיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִילְאָהוּ הַשֵּׁנִי חַייָב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִילְאָהוּ וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב לוֹ בְצִידּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ הָרִאשׁוֹן חַייָב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. לְמַה זֶּה דוֹמֶה. לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשׁוֹמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ:
Traduction
Si quelqu’un assis à la porte ne la bouche pas et qu’un second arrivant l’emplit ainsi, celui-ci est coupable. Si au contraire le 1er assis barre l’entrée et qu’un autre s’assoit à côté, si même le 1er est pari, celui-ci sera coupable en cas de prise, et non le second; parce qu’il ressemble à celui qui fermerait sa maison pour la préserver et qu’il y aurait un cerf enfermé là.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ישב אחד על הפתח. שלא יהא הצבי יוצא משם ולא מלאהו להפתח וישב השני ומלאהו השני חייב שהוא הצד אותן:
הראשון חייב והשני פטור. והאי פטור ומותר הוא שהרי לא עשה כלום ואין זה אלא כשומר מה שכבר ניצוד מאתמול ולמה זה דומה וכו' ונמצא צבי שכבר ניצוד מאתמול שמור בתוכו שזה מותר הוא:
הלכה: ז'. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. מָהוּ לִיתֵּן לִפְנֵיהֶן מְזוֹנוֹת. ייָבֹא כְהַהִיא דְתַנִּינַן תַּמָּן. אֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשּׁוֹבָךְ. שֶׁאֵין עוֹשִׂין תַּקָּנָה לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. וְהָכָה כֵן.
Traduction
– R. Simeï demanda si, devant ces animaux pris ainsi le samedi, on peut jeter du fourrage? -Non, fut-il répondu, comme il a été dit plus loin (24, 3): ''on ne déposera pas de l’eau devant les ruches d’abeilles, ni devant les pigeons au pigeonnier'', parce que l’on ne fait pas de préparatifs pour ce qui n’est pas attendu; il en sera de même de ces animaux pris à l’improviste – (515)Suivent 2 passages traduits, l'un ci-dessus, (4, 2), l'autre en (5, 2)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו ליתן לפניהם מזונות. להאי גוונא דאיירין במתני' צבי שנכנס וכו' ואם מותר ליתן לפניהם מזונות בשבת הואיל ועכשיו ברשות הן וקאמר דיבא זה הדין כהאי דתנינן לקמן בפ' בתרא אין נותנין מים וכו' לפי שאין עושין תקנה בשבת לדבר שאינו מן המוכן לו שיכולין הן לפרוח משם מאתמול והכא נמי כן שהרי לא היה מוכן לו מאתמול:
הלכה: ו'. בַּעֲשׂוֹתָהּ. הַיָּחִיד שֶׁעָשָׂה חַייָב. שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה שֶׁעָשׂוּ פְטוּרִין. רַב חוּנָא אָמַר. הָיָה אֶחָד בָּרִיא וְאֶחָד תָּשׁ. נָעַל הַחוֹלֶה כָּל צוֹרְכוֹ וְלֹא נָעַל הַבָּרִיא כָּל צוֹרְכוֹ. הַחוֹלֶה חַייָב וְהַבָּרִיא פָטוּר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָא. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכוֹ וְנִתָכַּווֵן לִנְעוֹל בַּעֲדוֹ. וְנָעַל בַּעֲדוֹ וּבְעַד הַצְּבִי. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָא. רָאָה תִינּוֹק מְבַעְבֵּעַ בַּנָּהָר וְנִתָכַּווֵן לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹת נְחִיל שֶׁלְּדָגִים עִמּוֹ. מוּתָּר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָא. הָיָה מְפַקֵּחַ בַּגַּל וְנִתָכַּווֵן לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹת צְרוֹר שֶׁלְזְהוּבִים עִמּוֹ. מוּתָּר.
Traduction
Comme il est dit (Lv 4, 2): s’il accomplit, si une seule personne accomplit l’œuvre, elle est coupable (514)Cf. ci-dessus, (10, 5).; si ce sont 2 ou 3, elles ne sont pas coupables. R. Houna dit: si l’un est sain, pouvant fermer seul et l’autre trop faible pour fermer, même en y employant tout ce qui lui reste de forces, le malade est coupable n’ayant pu y parvenir seul, mais l’homme sain ne l’est pas (n’ayant fait que la moitié de l’œuvre). R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de R. Houna: si en voyant courir un cerf, on ferme la porte derrière soi et que du même coup l’animal est enfermé, ce n’est pas un délit, ayant fermé pour soi. Il dit aussi: si, à la vue d’en enfant en danger de se noyer dans une rivière, on le retire et qu’en même temps on dépose au rivage une cargaison de poissons il n’y a pas de mal. De même, il dit encore: si en examinant un monceau de terre avant de s’y asseoir, on le retourne et que l’on soulève ainsi un trésor de pièces d’or, on peut les prendre (puisque c’est aussi une prise faite incidemment).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בעשותה וכו'. כדגריס לה לעיל בפ' המצניע:
היה אחד. מן השנים בריא ואחד חלוש ונעל הוא כל צורכו וכו' החולה חייב והבריא פטור וקמ''ל דלא אזלינן בתר כחו אלא בתר השתא:
שׁוֹחְטִין מִן הַנְּגָרִין. אֵין שׁוֹחְטִין 73b לֹא מִן הַמִּכְמוֹרוֹת וְלֹא מִן הַמְצוּדוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אִמִּי. מְצַדְתָּא דְּשִׁיתַּאי. שְׁמוּאֵל. צַד הוּא בְפִיתָם. רַב אָמַר. סִכְרָא דִנְהָרָא שָׁרֵי. אָמַר רִבִּי יוּדָן. כְּהַהִיא דְטַסִּים.
Traduction
On peut égorger au jour de fête l’animal venant au pacage marécageux, non ce qui a été pris au filet ou piège (peut être en ce jour). R. Yossé b. Aboun au nom de R. Imi interdit la provenance du réseau droit, sans trame (où l’animal est certes pris le même jour). Samuel chassait à l’aide d’une planche à griffe. Rav dit que c’est permis à l’aide des fortes planches servant d’écluses aux rivières (513)Ceci sert, pour ainsi dire, à emprisonner la bête.. R. Judan ajoute que Rav autorise ce procédé, si ladite écluse se compose de 2 planchettes serrées, d’où l’on ne peut plus s’échapper.
Pnei Moshe non traduit
שוחטין מן הנגרין וכו'. תוספתא היא בפ''ג דביצה לוקחין מן המכונסין בנגרין קטנים בי''ט ושוחטין אותן אבל לא מן המכמרות ולא מן המצודות וכדמפרש רבי יוסי ברבי בון במצדתא דשיתאי הן המצודות הגדולות שאף על פי שהן ניצודין בהן מכיון שיכולין להשמט לכאן ולכאן מיחזי כצד בי''ט:
שיתא. מצודה גדולה בפרק הגוזל בתרא ההוא שיתא דהוו מינצי עלה בי תרי:
שמואל אמר צד הוא בפיתם. והתם גריס בפיטם והיינו הך ואדגים קאי שמותר לצוד מן הנתונים בפיטם והוא חבית גדולה שממלאין אותה מים ומכניסין את הדגים לתוכה דאין זה צידה בי''ט שכבר נצודין הן בהחבית:
סכרא דנהרא שרי. הוא מקום שסוכרין וסותמין בנהר שלא יברחו הדגים משם וכניצודין ועומדין הן והלכך שרי ליטול משם בי''ט:
בההיא דטסיס. כלומר דוקא אם המקום הזה שבנהר אטום וסתים מכאן ומכאן דבכהאי גוונא נצודין ועומדין הן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source